החלטה בתיק בש"פ 5766/10

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 28.6.10 בתיק מ"ת 4617-01-10 בגדרה נדחתה בקשת העוררים לקבל לידיהם חומרים מסוימים, שלשיטתם הריהם חומר חקירה בעניינם.  

רקע והליכים קודמים

ב.        נגד העוררים, ונגד נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום המייחס להם מעשי שוד שונים. העוררים הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; שוד בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 29 לחוק.

ג.        להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. על פי הנטען באישום הראשון, ביום 24.12.08 פרצו העורר 1 ונאשם נוסף לביתו של בעל חנות תכשיטים, איימו עליו ועל בני משפחתו, כלאו אותם בחדר בביתם, ושדדו מהם תכשיטים שונים. לאחר מכן נמלטו מהמקום וחלקו את השלל עם נאשמים נוספים, שהיו שותפים לקשירת הקשר לביצוע השוד. על פי הנטען באישום השני, קשרו העוררים 3-2 יחד עם אחרים לשדוד עובדי מפעל לייצור קפה. השוד נעשה כנטען באופן הבא: הכנופיה קיבלה מידע לפיו רכב בו נסעו העובדים כשברשותם כספי הפדיון של המפעל, יצא לדרך; הכנופיה חסמה את דרכו של הרכב, ירתה לעברו, והעורר 2 ניפץ את שמשת חלון ימין, פתח את דלת הרכב וגנב מרצפת הרכב סכום של כ-75,000 ש"ח, לאחר מכן התחלקה הכנופיה - כך נטען - בשלל.

ד.        במסגרת ההליך הפלילי נגד העוררים, דן בית המשפט המחוזי בבקשות שונות לענין חומר החקירה. העוררים עתרו לקבל לידיהם, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 חומר, שלטענתם יש בו כדי להשליך על מהימנותו של העד המרכזי בתיק (ענאן אבו חרב), אשר הפליל אותם (ואת הנאשמים האחרים). נטען, כי מדובר בעד שמסר בעבר הודעות שווא למשטרה על אירועים דומים. נטען אפוא, כי יש בכך כדי לסייע לקו ההגנה בתיק הנוכחי, המבקש לקעקע את מהימנות עד זה. יצוין כאן כי בתשובת המדינה לעוררים מיום 16.5.10 נאמר כך:

"1.  בהתאם לבקשתכם לעיל, נעשו ניסיונות לאיתור אותם אירועים פליליים המוזכרים בהודעתו של המדובב וכן באמרותיו של ענאן אבו חרב לחוקריו. כפי שטענו בדיון בפני כב' הש' שפירא, המידע שמסר ענאן הינו ברובו מידע כללי וחסר פרטים מדויקים, דבר המקשה על קביעה וודאית כי אכן מדובר באותם אירועים.

2.  יתרה מזאת, מדובר בתיקים סגורים עליהם חל סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, לפיו מידע על תיקים סגורים לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית. כאמור שם, בית המשפט אינו נמנה על גופים אלה וכן לא נאשמים או ב"כ.

3.  יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, להלן פרפראזות אודות התיקים שתיתכן אפשרות שהם מתאימים לדברים שמסר ענאן אבו חרב:

א.  פל"א 76194/08 - אירוע מיום 24.2.08 - שוד של סניף דואר בשכונת אלמידאן בשפרעם. לא נעצרו חשודים. התאמה גבוהה לפרטים שמסר ענאן אבו חרב.

ב.        פל"א 219450/09 - אירוע מיום 8.6.09 - שוד סוחר סיגריות על ידי שלושה שודדים. נעצר חשוד בשם חאלד עספור. ענאן אבו חרב מסר פרטים מועטים אל אירוע זה. קיימת התאמה לפרטים אלה.

ג.        פל"א 413436/09 - אירוע מיום 21.10.09 - שוד בנק בכאבול. נעצרו שני חשודים בשם חניני בילאל ונעימי מחמוד. ענאן אבו חרב מסר פרטים מועטים על אירוע זה, דיבר על שלושה מעורבים. המתלוננים מוסרים על שודד אחד שנכנס לבנק ועל רכב חשוד שנמלט מהמקום ולא ידוע כמה אנשים היו בו.

ד.        פל"א 421185 - אירוע מיום 27.10.09 - ניסיון שוד בנק בכאבול. נעצרו שני חשודים בשם עמאד חמוד וכמאל היבי. ענאן אבו חרב מסר פרטים מועטים על אירוע זה, דיבר על שלושה מעורבים. מהעדויות לא ברור אם היו מעורבים באירוע שניים או שלושה אנשים. אחד המעורבים ביצע בפועל את ניסיון השוד.

ה.        פל"א - 467713/08 - אירוע מיום 26.11.08 ירי על אדם בשם גומעה. המתלונן סרב לשתף פעולה, אין חשודים. ענאן אבו חרב מדבר על אירוע שהיה שנה לפני מסירת הפרטים. ענאן מדבר על יריה ברגל. המתלונן נורה בכף יד ימין ובמותן ימין".

           על כך עתרו העוררים לבית המשפט קמא. בית המשפט קבע, כי ככל שישנם תיקים שנפתחו על בסיס הודעותיו של עד זה, שלאחר מכן נסגרו מחוסר ראיות או שהוחלט שאין ממש בהודעותיו, יימסרו הללו לעוררים; כן יובהרו להם תוצאות בדיקת גירסתו של העד ביחס לאירועים עליהם העיד. עם זאת, נקבע בקצרה, ללא הנמקה, כי "אין מקום להעביר את התיקים הסגורים לעיון ההגנה".

 ה.       ערר זה נסוב על ההחלטה שלא למסור את התיקים הסגורים לידי העוררים. עוד יצוין, כי העורר 1 ביקש לקבל לידיו חומר חקירה שעניינו תלונה שהגיש באשר להצתת קיוסק שבבעלותו; בקשה זו נדחתה, מן הטעם שהוא לא היה מסוגל לציין את המועד (ולוא גם החודש) שבו קרתה ההצתה הנטענת; משכך, נקבע כי אין לדרוש מן התביעה לצאת מגדרה במציאת חומר שלא ברור מהי מידת הרלבנטיות שלו לתיק.

הערר והדיון

ו.        העוררים טוענים, כי שגה בית המשפט קמא בהבחנה שעשה בין התיקים שבגינם לא נפתחה חקירה עקב עדות העד המרכזי לבין הללו בהם נפתחה חקירה. נטען כי, אין כל הבדל מהותי ביניהם, ובכולם יש כדי לסייע לעוררים והם רלבנטיים להגנתם. נטען, כי החומר רלבנטי באופן ישיר לפרשות שבכתב האישום מהותית ועניינית, ואף לשיטת המדינה (שכן זו העבירה לעוררים פרפרזות על התיקים החסויים), כפי שהבאנו מעלה.

ז.        בדיון טען עו"ד ניב בשם עורר 1, כי לשיטת ההגנה מעליל העד המרכזי עלילות שווא, ומשנמצאו חמישה מקרים של התאמה גבוהה, הועברו פרפרזות בלבד; אך בית המשפט קמא התיר העברת תיקים שאינם בנמצא, ואילו חמשת המקרים שבהם מדובר, לא הועברו, בעוד שלשיטת ההגנה, יש בהם רלבנטיות כאמור. קביעתו העקרונית של השופט שפירא לא יושמה, כך נטען, בפועל.

ח.        עו"ד שהם טען לעורר 2, כי חשש ההגנה הוא שהעד מפליל את הנאשמים שלא כהלכה ומגונן על אחרים, קרובי משפחתו. על כן מתבקשת בדיקה, אם אין המדובר בדפוס פעולה, ונאמר כי החשש אינו תיאורטי; כביכול נוצר מצב של ספר שרק פרק אחד בו גלוי.